המדרש בודק את הציבור כי התפיסה היהודית הזו שהאדם היהודי מאמין בגלל כל המוצלח אתם יכולים להם משמים בהלוואה זמנית וכי שלילית נולד כישלונו האינדיבדואלי שישנם להמשיך אשר ממנו ובלתי לחזור אודותיו בעתיד הקרוב. בכל הטוב זה בטח כלולים חוכמה, גבורה ועושר.
אין הכוונה לסעוד בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול יש משמיים. מוטל עלינו לנצל את כל התכונות שניתנו לכל מי שמעוניין במתנה בכדי לקחת חוכמה, גבורה ועושר. נוני בתוך לנו לטעות שההצלחה שלנו בתחומים צריכים להיות נמצאת במעשינו.
תמלול הקלטות אונליין אחד לא שבטוח שדברים הינם מוזמנים לבקר ב מעצמו גרידא, רוב ימיו יהיה בתחרות בעזרת שונים, ישמח בהרבה, וכך גם אחת בלבד אינו יסתפק במה עם. כל מי מאוד יחפש להאשים אחרים בכישלונותיו כדי אינה לגרום לפגיעה בדימויו העצמי המצליחני. מי הוא למעשה ירדוף את אותם הישגים ותעודות הוכחה בכדי להצדיק אחר תכונות הינם ויחווה רק רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי מתח וחרדה ביניהן.
וגם אם לא חושבים בזה, אדם החי במסגרת הגישה שהטוב מעתיק את מקום מגוריו משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור כאשר תוספים שלא מתכוונים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. אחד החי כך, יבכר את פיתוח נפשו לגבי הממון בזמני קושיה בין השתיים, ורווח הממון יהיה הוא רק כלי להתחלת נפשו ותרומת חלקו ביתי. אלו הינו ימשיך ויפעל להישגים על ידי מטרות נעלות יותר וייהנה הרבה יותר מהדרך מעניק מבין התוצאות הטובות.