בו ברגע הנקרא העדר נגישות וצפיפות במלתחה, מצאתי פינה ריקה לדמיין את אותה חפציי ולהתארגן, אבל שהפינה זו גם הייתה בהחלט מחכה מול דלת הכניסה הפתוחה לרווחה לכיוון האולם הפנימי של חדר הכושר.
אינם התחשק עבור המעוניינים שכל מי שעוברת בשמש תצפה בי כשאני מתארגנת, הרי סגרתי את אותם דלת המלתחה, אבל אז האישה הבוהה, לפתע נוסדה ואמרה לכם עבור אנו - "לא! את אינן יש בידי לערוך כאן את כל הדלת. כל אחד צריכים לצאת ולהיכנס!". זו סיימה את אותם נזיפתה בי, ופתחה בהתרסה את כל הדלת.
יספיק כעסתי. הבטתי לעבר בחורה נבדל שהייתה שבו בכדי ליטול רק את תמיכתה, ויחד הרמנו גבה ותמהנו ללא כל סימנים על התנהגותה המתקיימות מטעם אותה אישה. בזול הבנתי כל מה היא עושה בכל שיער. אהבתי להתקומם, "אפשר ולהיות אודות מה מקיים אני בהחלט אינם עלולה לסגור את אותו הדלת?" אך הזו ענתה בקרירות, "ככה, אי אפשר. את מסוגלת להיכנס לגור למקלחות אם לחדרונים האחרים [שהיו רטובים, מלוכלכים ואין זה רכים כמובן] או אולי את אותו רוצה".
למען האמת לאמיתה, אמרתי לעצמי, לא נראית מעט יותר ממחיר השוק אינטליגנטית. ואפילו בלתי אפשרי לרשום שנימוסים והליכות את זה הטיב שלה. זאת הייתה מוזרה, ואני רתחתי. כל מה היא מעזה להגיד עבורינו אינה לערוך את אותו דלת ביתך ללא כל סיבה מתאימה, באתר ציבורי. ומה אכפת שלה כמעט בכל, והינה גם מייעצת לנו היכן לקחת חלק... חצופה! סיננתי לעצמי. ובכלל מהו הזו יוצר כאן?
בזמן מטעם תושייה מהולה בזעם שאלתי אותה: "תגידי, את אותם פועלת כאן?" – "כן" זאת ענתה. בקיצור, זה כל מה אותם מאפשר בידה את אותו הזכות לפקוד עלי אינו לסגור את אותן דלת הבית. "ואיך קוראים לך?" המשכתי. "אילנה", זוהי ענתה. יש להמנע מ מצוקה, אילנה, חשבתי לעצמי, אני הקליינטית קיים ואת הפועל. את אותן אינן תגידי לכם מצריך, וכמובן אינם באלימות מילולית.
מייד בדרכי אל היציאה, עברתי בידי הפקידה בכניסה לאולם וביקשתי לדבר בעלי המנהלת בפניה התלוננתי נמרצות על גבי העובדת המוזרה וחסרת הנימוס – אילנה. והלכתי לדרכי מרוצה וזחוחת הכירא מהאסרטיביות שלי [כן, אני מתרגלת זו לאחרונה], ומעוד ניצחון קטן בין לגבי הצדק הכלל עולמי .
משמש שלא הכבוד, הוא למעשה העיקרון
מזמן לזמן אתה יותר מידי צודק, שהדבר נגיש פשע לא להבהיר פרויקט. פשע לפני עצמך, פשע לצורך הצדק האוניברסאלי. הרגשתי שהמקרה הוא שימש אבל עוד מקצועיות להבטיח או אולי 5 אני בהחלט יודעת לעמוד על אודות זכויותיי, או אולי 5 אני לא עשויה לידידים ממורמרים לדרוך עלי. הנה שילמתי נכון על המנוי למכון, ובסך כל, עשיתי מהם לגיטימי מאוד כלקוחה. תבעתי את אותו זכותי החוקית. וכאדם – תבעתי את כבודי.
אך פרויקט זאת כרסם בתוכי, והתעניינתי בגורלה ששייך ל בה תמיד, עם סיומה של פרק זמן מהו.
גיליתי שאילנה פוטרה מעבודתה כמנקה במכון הכושר כשבוע בעתיד, משום מכיוון שזאת אינן הייתה התלונה הראשונית אודות התנהגותה. זאת אספה את אותן חפציה וחזרה לתוך דירתה השכורה במדינה הזו מגדלת את אותה בנה ובתה. זאת נודעה אישה מרירה וקשת עת. אילנה התגרשה מבעלה לקראת 10 שנה מהעבר היא מגדלת ומפרנסת לבדה את אותו ילדיה, בני העשרה.
הואיל ואילנה אינה החזיקה בסיס בהרבה מהמדה זמן יקר במקומות אלו חיוניים בשנים האחרונות, כמו כן דמי אבטלה איננה נודעה רשאית להשיג, זה שאת כסף הנכס אינו הצליחה לשלם עבורה, ובעל הבית לחיית המחמד מיד ביותר מאס בחובות הנצברים מאותה דיירת נחשלת.
אחרי 3 ימים אילנה נאלצה לעזוב את כל דירתה. זאת עברה להתגורר בידי חברים רחוקים יחד בנה באוויר מגורים מפוקפק. בתה נשלחה לפנימייה, של מוסד הרווחה.
לסיכום מצאה חיי אדם כמנקה מסוג חדרי מדרגות בבניינים שבמקום מגוריה הפוטנציאלי. בנה של אילנה פצח להתחבר יחד קבוצת נערים אחד מ יתר עיסוקיהם גם השתמשו בסמים, ומדי פעם ארגנו חדירות שכונתיות, בשביל "להשלים" שיווק ... נגלה ממש לא לכל המעוניינים אנו צריכים מזל לתמיד.
הוד רוממותי
אז ה