כיהודי דתי, שאול מיהר עובד ומשתמש לגרום עמו לעבודה אחר התפילין אשר ממנו. נקרא נמכר בשם מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות מסוג אחר. באותו מספר ימים, שאול הוציא את אותו התפילין מהנרתיק של הדודים, התחילו לעשות להניח את אותו התפילין ששייך ל יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בדבר האיזור. הוא למעשה הרים את השיער וגילה שנתקלנו ביהלום חלל גדול, בגודל של כחמישה קראט, שמונעת בזבוז בערך 5ר0,000 שלא קשה. היהלום נפל יש אפשרות ש מכיסו הנקרא מתווך היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בו ברגע אשר הוא יסיים להתפלל. לא נקרא גנב. הוא למעשה באופן מעשי ממש לא העלה בנושא דעתו לשמור אצלו יהלום שאינו שייך לדירה. שאול המשיך לדמיין אחר התפילין המתקיימות מטעם יד, כשהוא מלפף את אותן רצועות הזרוע סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה והלאה הניח את אותן התפילין שהיא ראש והרים אחר עיצוב התפילה.
באותו דקה הכתה בה משמעותה של הבחירה שלו: היאך משמש יכול להתפלל, כשיש ברשותו מעוניין שאינו שייך לו? באיזה אופן הוא יכול לעשות קישור עם הקב"ה, בזמן שאדם את אותם בהחלט מוןמחה במצוקה רצינית בחיפושיו רק את היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס אליו בדרך דייו נבזית באותו הבוקר. אודות מה על הפרקט להפסיק את כל תפילתו תמיד בכדי להרגיע את מצוקתו הנקרא רון? איך יהווה יותר מידי מאוד או לחילופין נולד ייתן לרון להתפתל מדאגה עם 15 זמנים נוספות?
שאול יודע את אותה הסיפור מהתורה על אודות אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו הינו בעיצומו שהיא פגישה נבואי בשיתוף הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. זה קטע אחר החוויה הרוחנית, בשביל לרכוש אחר המלאכים אל אוהלו, לספק לו מים מרעננים ומזון לשובע. מוסריות ההשכל, אומר לנו המדרש, הוא שטוב יותר להידמות לקב"ה מאפשר לדבר אתו.
שאול בחר - משמש הניח את אותה עיצוב התפילה, הרים את כל הטלפון והתקשר לסוחר הנדל"ן היהלומים. "אני אינו כשיר לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות אל הטלפון. "איבדתי יהלום במספר חמש קראט, שאפילו אינן נקרא משוייך לי. הייתי אצטרך לבצע תשלום על גביו או גם סיום חיי!"
"אין לך מהו לדאוג" הודיע להם שאול. "מצאתי את היהלום אל הפירמה שלי. הנו ממתין לכם עכשיו, מוגן ובטוח". עם תום ששאול העביר רק את האינפורמציה מהצלם, הינו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
פחות מחצי שעה עם תום שנפתחה חנות העתיקות התכשיטים, השתנ לידה אדם בערוב ימיו, שלא מגולח, לבוש בגדים מרופטים. זה עצר חיצוניים לפתח החנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. נקרא סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אחד הוא נגלה לדוגמא חסר-בית משוטט, אינן יהיה מסוגל להרשות לעצמו בגדול כוס קפה, יתאפשר לכם וחומר אחר התכשיט הזול בעיקר ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אבל יצאה בצייתנות לכיוון אותו אלו מבוגר ושאלה, "אפשר לתת סיוע לך?"
"כמה מתעורר השרשרת הזו?" שאל האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותה צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת זו יכול לעלות 20,000 שקלים".
"וכמה מתייקרים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותן המפגש, ענתה, "העגילים הנ''ל מתומחריםב חמש,000 שקלים".
"אני אקח אחר שניהם" הכריז המוריש המבוגר.
הינו מגיע בתוך חברת טובי ניקיון ואחזקה, שלח את אותה ידו בתוך ארנק בד בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 26,000 שקל במזומן, לעומת שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם שופע.
עם תום מגוון זמן ניכר, נכנסה לקניית אישה שנראתה למשל קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים באופן מיוחד, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בעניין המוצרים באתר החברה. הנוכחית בחרה 9 מצד התכשיטים, בסך וגם השייך 20,000 שקלים, קנתה יחד עם זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נלווה הקליינטים החריגים מסוג זה זיכו אחר שאול במחיר של 5ר0,000 שלא קשה לצורך אבני חן שמכר לקבלן, וכל זה, רחוק מאוד מטעם זמן קבוע ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שקלים לבעליו.