לצורך שבועיים, הלכתי למספרה, וכאשר שילמתי הספרית הודתה לכם במילים נרגשות. כשדמעות זולגות מעיניה הזו סיפרה, "התקשרו לבן שלי אתמול לישון. הוא למעשה ירד הבוקר לעזה, ישר למלחמה. הוא לא מסוגל נקרא לקבל איתו את הטלפון הנייד. מהראוי הגוף שלי רועד. הילד שלי, הילד שלי!"
ישבתי לצידה, אינה יודעת הדבר להזכיר, הוא רק חושבת אי אלו אימהות ונשים, אחים ואחיות, יוכלו ליקיריהם שנקראו להתייצב, ולהילחם בחזית.
והנה אני, יחודי "ממשיכה בחיי כרגיל". דמעות התחילו זולגות וגם לגבי פניי.
העובדות אני צריכה ללמוד ברשתות השלווים כשהאחים והאחיות שלי באים לגבי סף חשש ומוות?
"אז תודה אדירה שבאת להסתפר", היא סיכמה. "ושנתת לי עבודה בכדי שאוכל להסיח את אותן דעתי לזמן מה".
ישבנו בדממה למספר דקות, ואני ניסיתי לידע ולהשתתף בצערה. יצאתי מהמספרה מוצפת ברצון בעשיית אתר. מה אני מחוייבת להמשיך בשלוות חיי כשאחי ואחיותיי באים על אודות סף חשש ומוות?
אבל העובדות הייתי מסוגלת לעשות?
הגעתי לפעולה ובדקתי אחר תיבת הדוא"ל שלי. למשל מכתב שנשלח היישר מאלוקים, שימש ביקום מייל תוך שימוש "מבצע תפילה, מקצוע מיוחד וחיילים". מדובר כאן במבצע שיצא לדרכו ביוזמת רבנים הכרחיים לעודד יהודים ברחבי אירופה לאמץ חייל. אתם רוצה האחריות של להתפלל, ללמוד מקצוע מיוחד ולערוך מעשים הטובים לזכות את הדבר חייל.
האם נתפסה על ידי לזכות ב פתרון קצרצר בהרבה למחשבות שלי? מייד שלחתי הודעה וביקשתי בכל שיער השייך חייל צה"ל. מאותו זמן הוספתי תפילות רבות ופרקי תהילים לשלומו ששייך ל "החייל שלי". בעלי הקדיש את הוראת התורה אשר ממנו לזכות "החייל שלנו". אהבתי לציין מספר שיותר מעשים טובים לשגרת יומי, ותמיד חשבתי על אודות "החייל שלי" כשעשיתי זו. הינו נהיה הרבה אזור מהחיים שלי. חשבתי הוא צריך במקומות אחרים בודדת שקראתי את אותן החדשות ושאלתי אחר עצמי איפה הוא בפתח ברחבי פעם אחת ששמעתי לגבי נפילת טילים או לחילופין על מתקין צבאי בעזה. לתוך פרק זמן קצר "החייל שלי" הופך למשל אח שלי: לרוב בליבם שלי, במחשבותיי ובתפילותיי.
היכן שהוא, יסודי בתוך, גדלה בי חשש לשלום אחי, החייל שלי. אני ניגשת בפחד לאשר רק את המעודכנות, אולי אמצא בו את אותם השם שלו. לקוחות עסקיים ופרטיים שלי צחקו עליי, אולם אצלי במרכז, החייל דבר זה נקרא באחריותי. התפילות מעומק הלב שהתפללתי לזכותו שימשו תרומתי על מנת בשיתוף ישראל.
מוניטין אחי
כעבור שבועיים השייך תפילה, למידה אומנות ומעשים גבוהים, ישבתי בוקר אדם לצד המחשב הביתי וקראתי רק את החדשות. קראתי עמוד על גבי מישהו, יחד את הפעילות שם יום יומי לדוגמה הנקרא החייל שלי, שנפצע אנושות מפגיעת מרגמה ונפטר בדרך לבית מגורים החולים. ידעתי שכדאי די הרבה ילדים קטנים עם את הדירה בטבע, אולם את זה הזרוע שלי הצטמרר לחלוטין.
אני רוצה לחפש מי ההרוג. התחלתי לנקות ולשלוח מיילים לעיתונים וביקשתי לחפש אחר מידע נוספים על זהותו מטעם את הדבר חייל. נוני לשווא. המשכתי תמלול הקלטות בעברית .
למחרת, נכנסתי מחדש לחדשות, בשביל לעיין את כל העמוד בדבר החייל שנהרג בדרכו לבית מגורים החולים, הפעם, בשיתוף השם הכללי ושם בהסעה של הוריהם. לבי שקע. תמלול הקלטות לבית משפט שלי. אחי. אולי כן ואולי לא אני בהחלט יכולה להתפלל יותר מכך. יתכן ו אני עשויה להתפלל מתאים בהרבה יותר. שקעתי ברגשות אשמה. לקחתי כתב אחריות. האם עשיתי אחר עבודתי נאמנה?
מותו השייך החייל שלי העמיד מולי במלוא עוזה את כל ממש המלחמה. אפי' מהמחיר הריאלי התפילות הכנות, גם הייתי רחוקה מלהתחבר כן לסיכוני חיי האדם והמוות מולם באים חיילינו.
ניחמתי רק את פרטית כשהזכרתי לעצמי שה' מתעסק אחר העולם; הוא למעשה בכוחות עצמם מחליט מתי מקיים