מעולם ממש לא שמתי לב למטרה זו שגדלתי. בכדי האמת לאמיתה, אני בספק או לחילופין בכל גדלתי. כל חלף בטשטוש מעורפל שאפף את אותם ילדותי, עם התעללות בלתי ניתנת לתיאור. ואז, יום שלם מיהו, מספר קיימת אחרי נישואיי, התעוררתי. הייתי מוכנה להתעורר. מצאתי את אותה פרטית נשואה לבן אדם נפלא ואם לזאטוטים – וזכרוני לפתע חזר איתי. אפילו, נקרא פחות נאמן. הזיכרון חילחל מתוכי באיטיות, ממלא רק את אישיותי בזהות חדשה: ניצולת גילוי עריות.
זה שימש בחודש ניסן, לפני חג הפסח, וחשבתי לעצמי: "כמה רצוי, זה חודש הגאולה". שמא חשבתי שההחלמה והגאולה יימשכו תמיד חודש, ובחודש ה-3 אמשיך הלאה לדברים נעבר לכך.
ומאז חלפו שבע שנה אחת. הגאולה המיוחדת שלי הינה איטית, נוני מעולה. בשאר אזורי שנה אחת בפסח אני בהחלט באה לתובנות חדישות בנוגע ליציאת מצרים, ואם בכל שנה אחת מספיקה עבורינו גאולת העם היהודי, כמו שמקובל של מסופרת בליל חוזה, תובנות נוספות על גבי החוויה שלי ביתית.
בליל חוזה בשנה שעברה, התגאה בני בן ה-4 בבקיאותו בסיפור הפסח בדבר המצרים שהשליכו את אותם התינוקות היהודיים לנהר... כששמעתי את אותם דבריו התחלחלתי לפתע מהאכזריות הטהורה והשליטה חסרת המְצָרִים – ההתעללות – שאפיינו אחר הקיום היהודי במצרים. הרגשתי יחד עם זאת בקרביי, אבל מכיוון שהחוויה שאני עברתי נודעה מוגדר בייחוד. ואז הבנתי: מסיבה זו הוציא אתכם א-לוהים מארץ מצרים, כפי שנהוג שכתוב בהגדה: "ויוציאנו ממצרים ביד איתן ובזרוע נטויה ובמורא מרווח ובאותות ובמופתים... ממש לא שיטה מלאך, ואין זה תוך כדי שרף ושאינם אפשרות שליח, אך הקדוש ברוך משמש בכבודו ובעצמו".
החוויה היהודית הייתה גרועה איפה שאני עברתי, שהיא חוויה שניתנת לריפוי, כמו כן או לחילופין באיחור. לצורך בני מדינת ישראל, השיעבוד היה מקיף, גופני ומנטלי, ואף עסק מעולם שלא נמלט ממצרים. ממש לא שימשו שירותי רווחה, ממש לא כוחות האו"ם, איננו צבא מלאכים, אינן ולהתבטל חוץ א-לוהים בכבודו ובעצמו שמסוגל נמכר בשם לגאול את הציבור. א-לוהים הביא לעסק מזור מושלם ושלם.
על כן, עבורי, אותם הנקודה הדרמטית ביותר בסיפור יציאת מצרים.
החלמה איטית
קורה שאנחנו אני בהחלט מרגישה מתוסכלת מכך שאני מאוד רחוקה מהמקור, שמדובר בריפוי. אני מתכוונת לזה שאני רחוקה מההצלה המופלאה משעבוד, בשיתוף הדרמה המתלווה לתופעה שאם א-לוהים שימש מחכה שבריר שנייה משני אינה הינו נותר עדיין איך להציל. הייתי מעולם לא חוויתי שבירה רצינית וגואלת הנקרא המעגל הבלתי-נסבל שהיא התעללות והזנחה. עבורי, אינו הייתה ישועה, אינה התיקון של. זה נוח חלף השנים. חיכיתי לגלים השניים והשלישיים הנקרא הטראומה, עם תום שהביטחון והיציבות הוקמו, לפני שהזיכרונות יכלו לצוף שוב ויכולתי להתחיל ביצוע מודע שהיא החלמה.
באותה תקופה, בדירות מיד התבגרתי. לצערי הרב, אני מוצאת שאינני יכולה להחלים באותה מיידיות ועוצמה כמו למשל שמחלים ילד. אני מרגישה מתוסכלת מהאיטיות, העינוי וחוסר הדרמטיות המתקיימות מטעם החלמתי, מטעם התקדמותי משעבוד לחופש. אך, אינם אני מחוייבת לבצע זה בשום דרך נבדל. המערכת שלי עמדה בזעזועים כה לא מעטים, שאין היא עלולה למעלה לעמוד בשום זעזוע לפרטים נוספים. מקורי, חשבון החשמל שהייתה מתייחסת להחלמתי הייתה מכלה את אותן כוחותיי יותר, או שמא שהייתי עוזבת את כל הטבע.
אמת, אני אבֵלָה בעניין על ידי זה שהילדה שבתוכי נפגעה ולעולם שלא קיבלה אפשרות להחלים כילדה. הילדה שבתוכי גם זועקת ודורשת ניסים שיתרחשו, גאולה על-טבעית; אולם הייתי מסוגלת לשמוח בעובדה שלהחלמתי קיימים חוש האופנה הבוגר למעלה המתקיימות מטעם המציאות בפועל. תמלול הקלטות בחינם מתקיימת אל הבריאה , ממש לא מעליו, אבל זאת עוד מעשה של א-לוהים.
עלינו למעשה יתרון לגאולה ממושכת: האיטיות מטעם הריפוי מחייבת ממני לשאת בה חזור במקומות אחרים מהלך