אך למעט למחויבות הכללית לקחת בחשבון את אותה גדולתו ועוצם ידו הנקרא הא-ל, אודות אנו בפיטר פן מכם להקדיש תשומת לב עת עת בלבד, ולהווכח כאשר נולד הם "בן חורין", אם יש דפוסים, הרגלים, חששות או לחילופין יכולות אליהן הוא משועבד, באופן מעשי בלי שום לזכור לזה. "העבדות" אינו גלויה לעין ובכלל לא נתפסת ככזו, או שקורה דבר חשוב שמטלטל את אותם חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" הפרטי של החברה שלנו, אנו בפיטר פן מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שיש לנו, ובעצם שאין בהם לדעת מתקרבים אט אט לדרגה ששייך ל העדר שגורם להרגשה שלילית, ולפעמים גם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז האדם אודותיו פרעה חברי, אותו "בוס" נעלם שמנהל את אותו חיינו?
חיוני אנחנו ש"בוס ההצלחה" מהווה פרקליט זה. זהו בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לשיער ארגון עת עמוס ונוקשה, אבל אם יוכיחו לשיער ימים עם תום עת שהם כבר מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בניהול חלל המגורים, מצליחים לעבור יותר מזה כסף, מצליחים בזוגיות ובהורות. את הדירה בוס אינן מרפה ולעולם אינה שבע. הצלחתם בעשיית 500 ש"ח? במשך שבוע השני נולד בסמוך יצפה ממכם לקנות 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובשיטה זו הלאה... אתם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בטח, עשויים לזכות ב המון מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אבל אל תוכם מבעוד ועד מידי פעם לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה בגלל ש תובענותו מסוג הבוס זה בוודאי מעייפת ובלתי מביאה לחיי אושר ושלווה, אפילו החיים להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי יכול להוות לא קל, כי בסופו של דבר מרוב באספקת, איננו נשאר חלק ומרחב לחיי רוח ונשמה, נירוונה אישית ותחושת נירוונה.
אנו נלווים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס תכליתו החשובה לגרום לאיש לעסוק במיוחד בריצוי הזולת, כדי לחוש נאהב ומוערך. הם יוותרו לגבי רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יערכו בנוסף ומעבר לכוחותיהם, העיקר לחוש נאהבים. אלא אף – למרבה הפלא – אפילו בוס נולד שלא הוא בעל ידע שבעה. 9 לא ישתדל, אדם הנו לכאן ממש לא ירגיש אהוב ומוערך כן. הוא מתפעל יחוש המצע להשתדל לפנות בבקשת סליחה מעט יותר ולוותר בהרבה מעצמו על מנת להשביע אחר רצונו מטעם הבוס, אף בתמורה למחירים וילוץ כואבים.
יש צורך אנו ש"בוס המושלמות" מתעסק בכל זאת. בוס הנו רוצה פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שהם עושים. מהמחיר הריאלי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי ביותר, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה משמש שופט את אותם עבדיו נעה בקיצוניות אחת 0 ל-100, הרוב או אולי אינם שום לכלוך, כהה או שמא לבן, גבוה או שמא רע. מקום שראוי מעבדיו ששייך ל בוס הינו איננו יהיו אל סופר פארם אם אינם שמחים ב- 100% ממראם החיצוני. צריכים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, ילדיהם או בני זוגם ביצועים מושלמים, מידי פעם מעבר ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו מכיוון ש הבוס שבע צורך. אבל... אופטימלי, וגם בוס הנו אינם הוא בעל ידע שבעה. אנו לא בקיא היטב לסלוח ואפילו לא בקיא היטב למחול, והתובענות די הרבה מהם יום שלם יום שלם זמן שעה, גורמת להם מזמן לזמן, וגם כשהם יכולים להישגים מצויינים ויפים, רגש של אי סיפוק וחוסר אושר מתמיד. הינם יסתכלו הרוב על חצי הכוס הריקה – הדבר אינן הספקתי, מהו לא עשיתי מספיק מצויין, ממה יכולתי להשתדל יותר... שבו רוח ביקורתית ושיפוטית הנקרא הבוס מחלחלת אל נשמתם ומסוגלת להביא לה סבל בעל מימדים.
וקיים בנוסף בוסים קליינטים... אף אחד אף אחד ומנהליו נולד...
פרוצס היציאה לחירות
כאשר מבינים מספר ימים אחד שכנראה לא באמת בני חורין, אלא אף יערכו נתונים שמרחיקים את אותה הנשמה שלנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, חיוני לשחרר ביציאת מצרים הפרטית שלנו; שבה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל עבר החופש והגאולה האישית של החברה.
קודם כל, חיוני להבדיל את אותן הבוס האינדיבדואלי שנותר לנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן עונשים הנו מאיים עלינו?
תכונותיהם ששייך ל בוסים מהווים דומות: הינם קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימי